לעיתים, כשאנחנו בעיצומה של תקופה לחוצה או משבר – קטן או גדול – הגוף מתחיל לאותת:
דפיקות לב חזקות, מועקה בחזה, חוסר שקט.
כאן, לרוב, מתעוררת תחושת דאגה – ואז הגוף נכנס למצב חירום.
בשלב הזה משתחרר הורמון האדרנלין, שמתפקד כאחראי הראשי על תגובת “הילחם או ברח” (fight or flight). זה קורה בין אם יש סכנה ממשית ובין אם לא.
המוח מפרש את המצב כאיום – והגוף מתגייס בהתאם:
הלב פועם מהר יותר, זרימת הדם מוגברת, רמות החמצן והסוכר עולות, האישונים מתרחבים – וכל מערכות החירום נכנסות לפעולה.
כתוצאה מכך, הגוף מאבד את האיזון הטבעי שלו ונע בין עוררות יתר לבין קהות חושים, בין סערת רגשות לבין עייפות עמוקה.
נוצר מעגל קסמים – כי ככל שהגוף נכנס לעוררות, כך גוברת תחושת הסכנה. והמעגל חוזר על עצמו שוב ושוב.
כשהחרדה לא מרפה
אם תגובת הגוף לאיום נמשכת לאורך זמן ואינה מתפוגגת – היא עלולה להפוך לכרונית.
במקרה כזה, מערכת העצבים ממשיכה להגיב לסכנה שכבר איננה, כאילו היא עדיין נוכחת.
המוח מפריש הורמוני לחץ ברמה קבועה – ואלו, עם הזמן, פוגעים בתפקודים חשובים כמו היכולת לחשוב בהיגיון, לשמור על רוגע, או לפעול בשיקול דעת.
מכאן הדרך קצרה לתחושות של חוסר מנוחה, עצבנות, תגובות אימפולסיביות ולעיתים גם מחלות או כאבים פיזיים.
במקרים רבים איננו מודעים לכך שמדובר בתגובה פנימית – ונוטים לייחס את חוסר השקט לגורמים חיצוניים.
ומה עושים עם כל זה?
בפסיכותרפיה הגופנית – ובגישה של איזון גוף-נפש-רוח – אנחנו לא מטפלות רק בסימפטומים, אלא ניגשות אל שורש הבעיה.
יחד נאתר את המקור לחרדה – בין אם הוא רגשי, גופני או תולדה של טראומה ישנה – ונאפשר לגוף לחזור לאיזון.
הטיפול כולל חיבור מחודש אל האישיות הראשונית שלך – זו שהייתה שם עוד לפני שהתחילו ההגנות, הפחדים והביקורת.
נחזור לצרכים האותנטיים, לאמת הפנימית ולרצון הטבעי שלך לחיות חיים מלאים ומשוחררים.
הגישה מאפשרת ריפוי דרך שיחה, נשימה, תנועה, מגע, עבודה אנרגטית ודמיון מודרך – וכל מה שמתאים לגוף וללב שלך באותו הרגע.
החרדה לא מגדירה אותך
היא רק קריאה פנימית – להקשבה, לנשימה, לשינוי.
ואפשר לענות לה – ברוך, בעומק, ובעזרת טיפול שמחבר בין כל החלקים שלך.
